01.12.2020

Tivels אתר החדשות | טכנולוגיה לאינטרנט

אתר החדשות, טכנולוגיה לאינטרנט על כל בארץ ובעולם ליצור בלוג בחינם, איך להכין ארוחה, לבשל אוכל, חדשות מעולם האופנה, היופי, הקולנוע, התיאטרון והאדריכלות, אופנה, מוסיקה, יופי, מגמות, מערכות יחסים, מוזיקה לאייפון, הורדת שירים ,להורדה שירים

רדיוהד החדש: מה אומרים המבקרים?

רדיוהד החדש: מה אומרים המבקרים?

הימים האחרונים היו שייכים לרדיוהד. הלהקה, שרק לפני שבוע הודיעה, להפתעת כולם, שהיא תשחרר את אלבומה השמיני בתוך 5 ימים (שהפכו ל-4), גרמה לכולם לשכוח את ארקייד פייר שזכו בגראמי והבריטס, את זה פי ג'יי הארווי וברייט אייז, ששיחררו אלבומים מעולים ואפילו את הלהיט החדש של גאגא והקליפ החדש של בריטני. ככה זה כשאתה רדיוהד – כל השאר פתאום מתגמד.
אבל מה שקרה מאותו רגע היה אפילו יותר מעניין, כי לכולם היה ברור שזה אלבום שדורש סבלנות והאזנות מרובות, למרות שהוא כולל רק 8 קטעים. למרות זאת, לא היה מבקר או בלוגיסט שהרשה לעצמו להתעלם מההאלבום וזה אולי העניין – רדיוהד הפכו את הוצאת 'The King of Limbs' לאירוע של ממש, כזה שהיה נראה כמעט בלתי אפשרי בימינו. 
גם בעידן שבו נראה שהמוסיקה שייכת לכולם עוד לפני שהיא יוצאת לאוויר, רדיוהד הצליחו להפתיע עד הרגע האחרון וביום שישי היה נראה שכל העולם מקשיב לאותו אלבום בזמן אמת, ממש כמו שהיה עד לפני רק 10 שנים…

ואז הביקורות התחילו לזרום, מבלי לקחת בחשבון שעם מעריצי רדיוהד לא כדאי להתעסק. 
ב"וואלה" כתב אלון עוזיאל את המילים הבאות: "זה לא שהאלבום החדש של רדיוהד רע. הוא אפילו יפה. לא מבריק, אבל יפה. רק שהשאלה המתבקשת היא למה לאנשים יש עדיין כוח לייבובים של טום יורק או לאלקטרוניקה הלא-מספיק-חדישה של הלהקה הזו".
וזו רק ההתחלה: "בשישי בבוקר, כש-"The King of Limbs" יצא וכולם דיברו על רדיוהד, אני בעיקר קיללתי. לא חסרה בעולם מוזיקה מעולה ורלוונטית, וההערצה העיוורת ללהקה הפעם-חשובה הזו איבדה כל פרופורציה. אני לא בדיוק יודע להסביר את המיאוס הזה שיש לי מרדיוהד, אבל אני גם לא מצליח להבין איך אין אותו לכולם. רדיוהד הם האתמול, וטום יורק והעין העצלה שלו צריכים לעבור לרקוד במקום הזה שלהקות הולכות אליו כדי להיעלם. לא בגלל שהם רעים, אלא כי הם כבר לא יצליחו להתעלות על העבר. הם עשו את שלהם… השירים ב-'The King of Limbs' נשמעים פחות או יותר אותו דבר והרושם שעולה מתוך האלבום כולו הוא שכאילו לקחו אלבום אחר של רדיוהד, מחקו את הערוצים של המוזיקה והחליפו אותם באותה המוזיקה רק עם תוספת של אלקטרוניקה מהשנה הנוכחית. ובשנה הנוכחית אני מתכוון להשפעה אחת שהיא פליינג לוטוס. חוץ ממנו, רדיוהד נשארו במה שעשה את "Kid A" ו"אמנז'יאק" לאלבומים רלוונטיים כל כך לתקופתם – אמביינט ו-IDM, סגנונות שעשו המון להתפתחות של המוזיקה העכשווית, אבל היום כבר לא מצליחים לעניין אף אחד"…

התגובות לביקורת של עוזיאל היו כה קשות ("רדיוהד זה לא להמונים ובמיוחד לא לאנשים כמוך" כתבה אלה), ש"וואלה" פרסמו מייד ביקורת נוספת של איל רוב, שטען ש"גם אם אלבומם החדש של רדיוהד לא נשמע כרגע כמו יצירה נצחית, הוא עדיין אלבום אוונגרד בליגת האלופות של המוזיקה".

גיא חג'ג' המשיך את אותו קו וכתב ב-Ynet: "האלבום הזה יאכזב הרבה אנשים. זה לא אלבום לעצלנים, אלא למיטיבי לכת. ואף על פי שהוא קצר יחסית (רק 37 דקות), הוא עשוי להיות מייגע עבור מאזינים מסוימים. וכמו אלבום המפנה הקודם של רדיוהד, 'Kid A' מ-2000, מי שישקיע את המאמץ הדרוש ויאזין לו בריכוז (למרות שבהתחלה ההאזנה אולי קשה), ירוויח.
אני מעריץ רדיוהד מבסוט לאללה. זה לא אלבום קל, וזה לא אלבום פשוט, וזה טוב מאוד. מי שרוצה קל ופשוט מוזמן לשמוע את קולדפליי. מי שהתרגל להתאמץ קצת בשביל האמנות שלו, יצא מהאלבום הזה מרוצה. 'The King of Limbs', כפי שנרמז מעטיפתו הקודרת, הוא אלבום אפל ומורכב מקודמו. חציו הראשון מורכב בעיקר מצלילים שעברו עיבוד דיגיטלי כבד, נעדר גיטרות כמעט לחלוטין, ומזכיר לפרקים גרסה מושקעת יותר של 'The Eraser', אלבום הסולו של תום יורק. זה כמעט Kid B – מוזיקה מפורקת, אבסטרקטית ורבת-שכבות, עם פחות מאפייני "רוק" אפילו מ-'Kid A', ושימוש נרחב אף יותר בקול של יורק ככלי נגינה (אבל הרבה פחות ייאוש קיומי). אם "איבדתם" את רדיוהד ב-'Kid A', אין לכם מה לחפש באלבום החדש. אם אהבתם אותם יותר בזכות אותו אלבום, ואם עשיתם לצידם את המסע המוזיקלי בחיפוש אחר שדות צליל חדשים, The King of Limbs יכול להיות אלבום השנה שלכם".

לעומת חג'ג', עמית קלינג פרסם ב"נענע" ביקורת קצת פחות אוהדת וקבע ש'The King of Limbs' הוא למעשה הסדק הראשון במעמד של הלהקה.
"על כל שלל מהלכי הקריירה המפתיעים והבלתי צפויים שהם עשו – החל מהצלילה עמוק לתוך אלקטרוניקה פוסט-אפקס טווינית ב-"Kid A" (זהו אלבום שהפך בדיעבד לנערץ וקאנוני, ולכן קל לשכוח כמה מוזר היה הכיוון הזה אחרי ההצלחה האדירה של "OK Computer" עמוס הגיטרות), לחזרה לרוקנ'רול הפוליטי של "Hail to the Thief" ואז בחזרה לאיזשהו שביל אמצע בין אלה עם "In Rainbows", שחלק ניכר מהדיבור סביבו ננעץ בכלל בכך שהלהקה הציעה אותו להורדה תמורת סכום הנתון לשיקול המאזין. "The King of Limbs" לא עושה שום דבר מאלה. מבחינת סאונד הוא לא רחוק מאוד מ-"In Rainbows", בעובדה שגם הוא עדיין לא יצא בפורמט פיזי אלא נמסר להורדה על ידי הלהקה גם אין חדש. לראשונה מאז 1997, למעשה, רדיוהד מוציאים אלבום שאין בו שום תנופה קונספטואלית, שום הצהרה או דרמה…
החוויה הכללית היא די חופרת. הקצב הבסיסי כמעט ולא משתנה משיר לשיר, עד כדי כך שקצת קשה להפריד ביניהם… רדיוהד מעולם לא הקליטו אלבום שכל כך קל להתעלם ממנו אפילו בזמן שהוא מתנגן"…

גם בעולם, אגב, הדעות חלוקות. ב-BBC הספיקו לשבח אותו, בעוד שב-Sputnikmusic ובמגזין Slant היו יותר הססנים והסתפקו ב-3 וחצי כוכבים מתוך 5.
אז מה אתם אומרים? למה שלא תקשיבו לו והצטרפו למבקרים הרבים בעמוד האלבום ב'מוסיקה נטו'?

רדיוהד – 'The King of Limbs', האלבום המלא: