20.10.2020

Tivels אתר החדשות | טכנולוגיה לאינטרנט

אתר החדשות, טכנולוגיה לאינטרנט על כל בארץ ובעולם ליצור בלוג בחינם, איך להכין ארוחה, לבשל אוכל, חדשות מעולם האופנה, היופי, הקולנוע, התיאטרון והאדריכלות, אופנה, מוסיקה, יופי, מגמות, מערכות יחסים, מוזיקה לאייפון, הורדת שירים ,להורדה שירים

אז איך אלבום הבכורה של מיי פיינגולד?

אז איך אלבום הבכורה של מיי פיינגולד?

מדהים שגם אחרי 8 עונות, אף מתמודדת "כוכב נולד" לא ממש הצליחה להוציא אלבום בכורה שלם וקסום, כמו אלה ששיחררו השנה, למשל, דניאלה ספקטור, קרולינה ורוני אלטר.
האם זה קשור ל"הכנת יתר" בתוכנית? ציפיות גדולות מידי? הלחץ לשחרר אלבום לאחר החשיפה הגדולה? יכול להיות שמארינה מקסמיליאן בלומין יודעת בדיוק למה, גם אחרי 3 שנים, עדיין אין לה אלבום בכורה באופק?
עכשיו מצטרפת לרשימה הארוכה גם מיי פיינגולד, שהגיעה אל המקום השלישי בעונה הקודמת ולפי כל מי שיש לו אוזן, היתה צריכה לזכות.
אז היו לי ציפיות מאוד גדולות מפיינגולד, שהיתה מתמודדת קצת אאוטסיידרית בתוכנית הכשרונות והציגה קול מגוון ומפתיע (קשה לשכוח את הביצועים ל"חופשייה" של שרית חדד או "תמיד אישה" של פנינה רוזנבלום), לצד בגרות ואטיטיוד בלתי מתפשר.
אני האחרון שיגיד ששופטי "כוכב נולד" יודעים על מה הם מדברים ובכל זאת, כשהם לחצו עליה לגוון ולהראות צדדים שונים בכישרון הגדול שלה, הם ידעו בדיוק על מה הם מדברים.
פחות משנה אחרי הגמר של "כוכב נולד" ואחרי 4 סינגלים בחוץ ("תודה", "לשבור רגל", "מה נשתנה" ו"רגע בים"), פיינגולד מזדרזת ומשחררת את אלבום הבכורה שלה, "סודה-פופ".
נראה שכבר במהלך כתיבת והקלטת האלבום, פיינגולד היתה מספיק אינטלגנטית כדי לדעת בדיוק מה יהיו הביקורות על האלבום, שכולל שורות כמו "הזמרת לא זמרת היא לא מעניינת היא רק נובחת וקודחת" ו"אני מוקפת באידיוטים שחושבים שהם יודעים יותר טוב ממני"… 
ואכן, מזמרת שהוכיחה בתוכנית הכשרונות שהיא הרבה יותר מ'one trick pony', באלבום הבכורה נראה שהיא בחרה להתעלם מכל העצות ולהציג רק צד אחד מהכשרון שלה: הצד הכועס והלוחץ.
באלבום כל כך עמוס, הכולל 15 שירים, פיינגולד היתה יכולה להשאיר מקום לכמה שירים שיראו גם צדדים נוספים שלה, שאני יודע שקיימים.
פיינגולד היא כבר לא ילדה (בת 27), אבל באלבום היא נשמעת בעיקר כמו בת עשרה כועסת. לא רק הטקסטים הולכים לאותו כיוון, גם מהבחינה המוסיקלית, חלק גדול מהשירים נשמעים יותר מידי דומים זה לזה, עם שילוב קצת מיושן של פאנק-רוק-בלוז והיפ הופ. למרות הכוונה הטובה של המפיק גיל מרום, היה עדיף שהיה מסתפק בהפקת 3-4 שירים בלבד באלבום.
פיינגולד מציגה לאורך כל האלבום את קולה הענק, אבל היא קצת מקלקלת בזה שהיא לוחצת מידי, מה שמקשה על הקשבה רצופה.
אבל מה שבאמת משנה זה, שלמרות כמה טקסטים מעניינים עם קריצה שובבה, 15 שירי האלבום פשוט לא מספיק טובים, עובדה שאף סינגל ששוחרר עד כה לא תפס.
נראה ש"סודה-פופ" ידבר בעיקר אל בנות עשרה, שיתחברו לטקסטים הכועסים (לפחות מיי מצליחה בדרך גם להטיף להם על כמה סכנות) וחבל. מיי צריכה ללמוד מאמני רוק כמו אלניס מוריסט והיהודים, שידעו לעשות אלבום בכורה בועטים, אבל כאלה שגם מראים צדדים שונים בקול ובגישה.
לצערי, נראה שהאלבום עומד להישכח ואיתו גם הקריירה המוסיקלית של פיינגולד, אלא אם כן היא תשכיל לקחת כמה מפיקים טובים (וגם להקשיב להם), להיעזר גם בכותבים אחרים ולעשות סינון טוב יותר (אפילו שיר הנושא נשמע לא יותר מ-'B-Side'). 
מדובר כאן בזמרת עם קול ענק (ולפי מה ששמעתי, גם חיית במה), שלמרות מה שהיא חוזרת ואמרת בשיריה, צריכה בכל זאת להקשיב קצת יותר לאנשים סביבה ולשחרר אלבום שני יותר בוגר ומגוון.
(מיי פיינגולד – "סודה-פופ", הליקון, 2010. נכתב ע"י: ארז לוטרינגר)

מיי פיינגולד – "מה נשתנה":

הקליפ של "לשבור רגל": https://www.youtube.com/watch?v=iOB117euQHQ&feature=channel
הקליפ של "תודה": https://www.youtube.com/watch?v=878PnLObWzA&feature=channel